בכל ביקור ברחבת שער יפו בעיר העתיקה בירושלים אני נרגש כאילו זה עתה נחתתי כתייר במדינה קסומה. ביקרתי בשער יפו מאות פעמים ואני עדיין מוקסם מן המקום. השער הוא נקודת מפגש של אין ספור עולמות, ובכל ביקור אני נחשף לכמה מהם. מימין אני רואה את המצודה מתקופת הורדוס עם המודעות על קונצרטים ומופעים אחרים המתקיימים בה. משמאלי עולם הרוכלות המסורתי הערבי וגם נקרית לפני הזדמנות לטעום מן הבייגל החם עם זעתר. מולי השוק ורחוב הגיא הכל כך צבעוני. מבט אלכסוני מוביל אותי לכנסיית המשיח הכל כך פסטורלית. עוד צעד ואני במפעל הקרמיקה הארמנית. ומסביבי כמרים, חרדים אשר תמיד ממהרים ואיני יודע לאן, אין ספור תיירים, אנשי משמר הגבול והרשימה עוד ארוכה. שער יפו הנו אחד המקומות הבודדים בירושלים בה נפגשים כל זרמי האוכלוסייה הירושלמית ומכבדים אלו את אלו. אולי משום שכולם בתנועה למקום אחר: האחד אל השוק, השני בדרכו לאחת הכנסיות, השלישי ישראלי בדרכו לכותל, האחר חרדי בדרכו לישיבה. המיעוט הם הסוחרים יושבי הקבע.
בעבר גם טעמתי חומוס או לגמתי קפה תורכי מעולה לפני העליה לגג מלון רוייאל לשם התצפית המהממת על הר הבית והעיר העתיקה או לפני סיור באחת הסמטאות היוצאות מרחבת שער יפו. היום את מקומם של אלה תפסו בתי הקפה והמסעדות ברחוב ממילא השכן. במובנים רבים ממילא ושער יפו הפכו ליחידה ירושלמית אחת. קשה למצוא מקום מרתק יותר מרחבת שער יפו. במידה וגם עוקבים אחר מקומו של שער יפו בהיסטוריה של ירושלים וארץ ישראל, הרי שההשתאות גדלה שבעתיים.
אני אוהב לצייר את המתרחש בשער יפו וברחבה. בדרך כלל ההתרחשויות מהירות. כאן בא לעזרתי הטלפון החכם שלי אשר על המסך שלו אני מצייר ביד חופשית עם עט דיגיטלית את אשר אני רואה. אני מקווה שהצלחתי להעביר לקוראים את תחושת ההתרגשות וההתפעמות שלי מן המראות אשר ציירתי בביקורי הרבים בשער יפו. ניסיתי להעביר מראות של שער יפו, של רחבת השער, של הדמויות המאפיינות את השער ואת אשר ניתן לראות מעבר לשער יפו.
Israel in Color