יומן מאוייר של מסעו של הרצל בארץ ישראל
לאחרונה מלאו 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבאזל. נשיא המדינה, חיים הרצוג, ציין את האירוע בשחזור הצילום המפורסם של הרצל על מרפסת מלון שלוש המלכים בו נערך הקונגרס.
אני בחרתי לציין את הארוע באמצעות איור יומן מסעו של הרצל בארץ ישראל במטרה לפגוש את קיסר גרמניה ולרתום אותו לרעיון הציוני. במפגשו עם הקיסר וביומן המסע שלו מתייחס הרצל רבות ליופיה של הארץ ולצדדים האסתטים של הבניה במדינת היהודים אשר תקום. הוא מציין שירושלים מחוץ לחומות תהיה אף יפה מרומא.
בספר אשר לפנינו מובאים איורים של כל המקומות המוזכרים ביומנו של הרצל כפי שהם נראים הים, לצד הכיתוב ביומן. האיורים מעצימים את הקריאה ביומן המרתק בכך שמראים את הגשמת חזונו של הרצל הן מצד התקומה והן מצדה האסטתי.
ניתן לצפות בספר גם באתר של מוסד הרצל לחקר הציונות.
This book is a unique collaboration between Bauhaus Center Tel Aviv and Michael Slatkine, the writer and illustrator of this book.
אם תרצו אין זו אגדה
כצייר המאייר זה עשור את ישובי ישראל לאורכן ולרוחבן, סיירתי בכל המקומות המוזכרים ביומן המסע של הרצל וציירתי אותם ממבט ישיר כפי שהם נראים היום. כמעט כולם משומרים להפליא והפכו לאתרים יפהפים ושוקקי חיים. ולידם ניצבים בניינים ומוסדות התואמים להפליא את חזונו של הרצל הן מבחינת חזון ההתנתקות מחיי הגלות והן מהבחינת האסתטית. את כל המקומות האלה אני מציג באמצעות כחמישים ציורים המתבצעים על מסך הטלפון החכם שלי ממבט ישיר ומלווים את דפי היומן בסדר כרונולוגי לאורך כל המסע.
אני מקווה שאיורי מסעו של הרצל יתרמו ולו במקצת להבנה שכל אשר נבנה מאז ביקורו של הרצל הוא התגשמות חזון השיבה לציון, ושעלינו להמשיך במסע בניית הארץ והעם כך שהחזון לעולם לא יהפך לאגדה.
בספינה בדרך ליפו 1898 באוקטובר 25-26
בלילה האחרון ישנתי מחצות תחת כיפת השמים. הים היה שקט להפליא בלילה וגם בבוקר ובהק בצבעים שונים. עם עליית השחר, התחלנו לצפות לעבר החוף היהודי. לקראת השעה שבע הבחין וולפסון ברצועת האופק הראשונה – שתי נקודות קטנות של הרים מצד ימין. ברגשות מעורבים התקרבנו אל ארץ אבותינו. משונה אלו רגשות מעוררת ארץ צחיחה זו בלבם של רוב בני האדם: בלבו של הכומר הזקן מדרום אפריקה, בלבו של המוז'יק הרוסי מן המחלקה השלישית המסריחה, בלב הערבים שעלו על האניה בקושטא, בנו הציונים, בלב היהודיה האומללה מרומניה הרוצה להגיע אל בתה החולה בירושלים חרדה שמא ימנעו ממנה להיכנס לארץ בשל הפספורט הרומני.
ספינה הניצבת היום במוזיאון ההעפלה בעתלית. בהיעדר הספינה המקורית עליה שט הרצל לארץ ישראל, בחרתי לצייר ספינת מעפילים אשר הופעלה באומץ והקרבה על מנת להגשים את החזון הציוני.
26 באוקטובר – ההגעה ליפו
הירידה מן האונייה, כשהעיר יפו ניבטת מולנו, העכירה קצת את רוחנו. מכל מקום, עשיתי את כל ההכנות למקרה ששלטונות הנמל הטורקיים לא ירשו לנו להיכנס. הכנתי טלגרמה לקיסר שבה עמדתי על המכשולים שמערימים בדרכנו, ואולם לא כך קרו הדברים. בסירה הגדולה של חברת קוק, שלתוכה הורדה גם האישה הרומנית, על פי בקשתי, נודע לי ששוטרים גרמנים עומדים ליד פתח היציאה. קפצתי ליבשה ותוך שהשוטרים התורכיים בהו אל תוך רשיונות המעבר שלנו, לקחתי את הפקיד הגרמני הצידה ואמרתי לו שאנו כאן בפקודתו של הקיסר ושיש לאפשר לחמשת חובשי כובעי השעם להיכנס מייד. וכך היה. את האישה הרומנית מסרתי בידי הגברת גוליס, אשתו של עיתונאי צרפתי, שישבה בסירה השנייה וביקשתיה שתאמר שהיא המשרתת שלה.
והנה הגענו ליפו. שוב עוני, אומללות וחום, בצבעים עליזים. תוהו ובוהו ברחובות, בבית המלון, אין להשיג כרכרה. כבר ישבתי על סוס כדי לרכוב לראשון לציון, אך ירדתי ממנו, כשד"ר יפה השיג אמצעי תחבורה.