על בית העם ההיסטורי של רחובות
בסרט האיטלקי המופלא "סינמה פרדיסו" 1988 שמיליוני צופים ברחבי העולם התאהבו בו, סלבאטורה מספר על ילדותו והתבגרותו השלובים בהתפתחות הקולנוע, ועל חייו המושפעים מדמותו של אלפרדו – מקרין הסרטים שובה הלב בבית קולנוע שכונתי בעיירה סיציליאנית שקטה. סרט פשוט ותמים של שנות החמישים. בשבילנו, הילדים היה בית העם ה"סינמה פרדיסו" של רחובות.
בבית העם ההיסטורי ראיתי את הסרט הראשון בחיי, "במבי" עופר- צביה" של וולט דיסני. בוקר אחד יצאנו ברגל כל ילדי כיתה ג' של בית הספר העממי ע"ש סמילנסקי הסמוך לבית העם וצפינו בסרט בהתרגשות גדולה. בנות רבות בכיתה ניגבו את הדמעות מעיניהן. כיום, לאחר שבית העם ההיסטורי עבר שימור הוא משמש מבואה של היכל התרבות. על "בית עם" ההיסטורי בחרתי לספר הפעם.
הבניין נבנה על מגרש שתרם יעקב ברוידא לוועד המושבה ב- 1890. אחרי שזאב גלוסקין יו"ר חברת כרמל וורשה הודיע כי החברה תבנה את בית העם, הוועד מכר את המגרש לחברה. (החברה הקדישה 20% מרווחיה לבניית מבני ציבור במושבה) לבקשת הוועד גלוסקין הסכים להחליף חלק משטח מגרשו הפרטי כדי להגדיל את שטח מגרש בית העם.
ב -ז' אדר תרע"ב (25 בפברואר 1912) הונחה אבן הפינה בהשתתפות בני המושבה ואורחים רבים. אהרון איזנברג פתח את החגיגה ונשא דברים "… תפילתנו כי יהיה בית העם מרכז לחיינו החברותיים במושבתנו ומתוכו תצא רוח אחד לאגודתנו ולאחדנו למטרותינו הגדולה תחיית עם ישראל ושפת ישראל על אדמת ישראל."
שנה אחרי הנחת אבן הפינה, התקיימה פגישה של ועד המושבה בהשתתפות חברי הוועדה "לבניין בית העם" עם באי כוחה של חברת כרמל וורשא ה"ה גלוסקין וגולדברג. נציגי חברת כרמל הביעו רצונם למסור את הבית למושבה עפ"י עקרונות שקבעו: בית העם ישמש לצרכים ציבוריים של בני רחובות, לאסיפות כלליות, להרצאות, לקריאות חגיגיות ולנשפים; בית העם יתנהל בהנהגת ועד מיוחד שמספר חבריו יהיו חמישה; במועדים ובשבתות בית העם יפתח רק להרצאות ולקריאות והכניסה אליו תהא חופשית מכל תשלום שכר ובלי כרטיסים; בערב ובבקר בזמנים הקבועים לתפילה (לבאי בית הכנסת הסמוך "אוהל שרה") יהיה בית העם סגור; להיזהר בחילול שבת ויו"ט בבית העם; השפה הרשמית של בית העם היא שפת עברית, באסיפות מעשיות ניתנה רשות לנהלם גם בשפת היהודית [יידיש] המדוברת. הנאספים הביעו רצונם לקבוע אבן זיכרון בבניין בית העם ורשמו את הנוסח: "בית העם, מוקדש להמושבה רחבות מאת חברת כרמל וורשה על ידי אחד ממיסדיה מר זאב גלוסקין תרע"ג." לצערנו, חבל שכיום לא מתקיים הכלל שקבעו המייסדים, ולא מתירים לקיים הרצאות ופעולות תרבות בשבתות ובמועדים בהיכל התרבות (בית העם) של רחובות.
כבר ב-1913, נבחרי הציבור הקפידו על שמירת השבת ועל כך אפשר ללמוד ממכתב המחאה של ועד המושבה ל"ועד בית העם" על חילול השבת שנעשה בפרהסיה בבית העם ביוני 1913, כאשר חברי "המכבי" הצטלמו בפני רבים בבית העם.
בית העם שימש כמרכז החיים התרבותיים, החברתיים והציבוריים. בבית העם התקיימו אסיפות המושבה הכלליות, קונצרטים, נשפי זמרה וריקודים, חתונות, הצגות, הרצאות ומקום לכינוסים. פנחס בן דוד קפרא שעלה ב- 1909 מתימן ועבד כפועל אצל האיכר צבי קאהן גר אצלו עם משפחתו במחסן שמעל הרפת. פנחס שם לב שמתחת לבניין בית העם יש מרתף. הוא פנה למשה סמילנסקי וביקש להתגורר עם אמו ואחיותיו במרתף והציע לו, כי בתמורה לדיור יקבל על עצמו אחראיות על הבניין, ידאג לניקיונו, יפתח ויסגור את הדלתות לקראת אסיפות ומופעים ויכבה את ה"אורות". כך פנחס כתב בספרו: " בבית העם היו שניים, שלושה פנסים התלויים בתקרה שדלקו ע"י נפט. באמצעות סולם רעוע היינו מגיעים אליהם כדי להדליקם. כיבוי הפנסים נעשה ע"י צינור ארוך ממתכת שהיינו נופחים בו עד שהאור נכבה, היו מקרים שלא הייתי יכול, מעמל היום, לחכות עד גמר האסיפה, ואז מ. סמילנסקי בעצמו היה מכבה ונועל, ומניח את המפתח במקום מסוים."
בשנת 1917 פנחס עבר לגור עם משפחתו בשכונת שעריים וביקש את משה סמילנסקי לתת לאביו למלא את מקומו ובתמורה ייתן לו לגור במרתף בית העם. פנחס הבטיח כי סעידה אשת אביו תעבוד בבית העם בחלוקת ההזמנות וניקוי הרצפות. ואכן, הם עברו לגור במרתף. ב- 1930 עבר האב עם משפחתו לגור בשעריים.
בית העם היה למקום מגוריהם של פועלים רבים בעונת הבציר, ושימש ללינת אחרים בנסיבות שונות. למשל, נחום גוטמן שעבד ברחובות ב- 1916 תיאר בספרו "החופש הגדול ואו תעלומת הארגזים" את בית העם כסוג של מבוך: "הָלַכְנוּ לְבֵית־הָעָם. שָׁם לָנוּ כָּל הָאוֹרְחִים שֶׁבָּאוּ לַבָּצִיר. הָאוּלָם הַגָּדוֹל הָיָה מָלֵא מִפֶּה לָפֶה. הַנִּכְנָס בּוֹ בַּלַּיְלָה הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ סַכָּנָה, שֶׁלֹּא יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה אֶל הַפֶּתַח, כִּי הָיָה הֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת כַּמָּה סִבּוּבִים וְקַפֶּנְדַּרְיוֹת בֵּין הַמִּשְׁכָּבִים. הַשְּׁבִילִים הָיוּ מְעֻקָּלִים וְלֹא תָּמִיד הוֹבִילוּ אֶל הַמּוֹצָא הָרָאשִׁי. מַמָּשׁ חִידַת-מָבוֹךְ". ב- 1921 התגוררו בבית העם 250 פועלים שחיו בצפיפות, אך נאלצו בשל התנאים הקשים לעבור להתגורר במחנה אוהלים בחורשות וכך, ב- 1929 התגוררו זמנית בבית העם ובבית הספר העממי הסמוך משפחות שנקלטו ברחובות מפליטי באר טוביה שהערבים שרפו את בתיהם במאורעות הדמים תרפ"ט.
ב- 1928 המועצה המקומית החכירה את בית העם לקבוצת אנשים פרטיים שיזמה הקרנת הראינוע. הם נדרשו לקבל רישיון מהמועצה מדי שנה. הונהג מס על הצגות הראינוע והוא היווה מקור הכנסה למועצה המקומית.
ההצגה (ההקרנה) הראשונה של "ראינוע" (סרט אילם) בבית העם החלה בינואר 1928. נוכח בה קהל גדול. הביקוש היה גדול ובאוקטובר ואילך הוקרנו 2 הצגות ראינוע מדי מוצאי שבת.
ב- 1930 החוכרים של בית העם ביקשו מהמועצה לאפשר להם לקיים בנוסף לראינוע גם הצגות תיאטרון ולקבל את המרתף. המועצה הסכימה לפנות את המרתף מיושביו ודרשה מהחוכרים להתקין וינטלטורים (מאווררים), להשגיח על הביטחון ודרשה כי התקנת החשמל במקום תעשה באופן חוקי.
החכרת בית העם מנעה מבני רחובות שהיו ידועים עוד מימי חגיגות הפסח כמכניסי אורחים, למצוא מקום לינה עבור תלמידי ביה"ס מתל אביב ומהגליל. הרבה בתי ספר נמנעו לשלוח את תלמידיהם לרחובות. מלבד זאת אנשי רחובות התמרמרו, כי נמנעה האפשרות של הנוער להתעמל בבית העם ולא היה להם מקום להרצאות, לשיחות חברים ולאסיפות. המועצה הבטיחה למצוא מקום אחר לפעילות בני הנוער.
באפריל 1931 פנתה מועצת הפועלים על המועצה לקבל רישיון לחוג את "האחד במאי" בבית העם. הוועד אישר את בקשתם והציב תנאי שלא יניפו את הדגל האדום בבית העם. בדיון שהתקיים בוועד המועצה יהודה גורודיסקי יו"ר המועצה פסק: "אין אנו אפוטרופוסים לציבור הפועלים אבל אנו אפוטרופוסים לנכסי ציבור. כל זמן שהמועצה לא אדומה, לא נרשה להפוך את אולם בית העם לאדום". והוסיף, "לא הייתי נגד הדגל האדום, לו על ידו היה תלוי דגל לאומי…". אחד מחברי המועצה שהיה גם חבר מועצת פועלי רחובות ציין, כי בכל חגיגות הפועלים תמיד על יד דגל תכלת לבן יש דגל אדום. צריכים להתחשב בציבור הפועלים שרוצה לחוג את חגו בבית העם ולתלות בו ביחד עם דגל תכלת לבן גם דגל אדום.
יו"ר המועצה ביקש מהמזכיר לקרוא את החלטת הוועד הפועל של המועצה שהתקבלה בספטמבר 1928 בה נאמר: "אסור להניף בבית עם שום דגלים מחוץ לדגל לאומי". ועד המועצה החליט להשאיר את ההחלטה בתוקפה וכי בבית העם יונפו רק דגלים לאומיים".
ב- 2 ביוני 1931 התקיימה בחגיגיות רבה הקרנתו של הסרט הקולנוע הראשון בית העם ברחובות. באותה שנה ועד המועצה דן במכתביהם של בעלי הקולנוע, פורר ושקולניק. הם הגישו למועצה הצעה לבנות במה בבית העם כדי לאפשר הבאת הצגות תיאטרון של "הבימה" ושל ה"אוהל". בעלי הקולנוע הציעו לממן את הקמת הבמה בתמורה להפחתת דמי השכירות שהמועצה גובה מהם. הוחלט לדון בדבר בישיבת המועצה הבאה, דיון שהתייתר כאשר עלו רעיונות חדשים בנוגע לעתידו של בית העם.
ועד המועצה החליט לייפות את כוחו של יהודה גורודיסקי יו"ר המועצה לנסוע לגלוסקין ולבקשו לקיים את הבטחתו לבנות בית לספרייה ברחובות, יהודה חזר ודיווח לוועד המועצה כי הושג מקור של 2,500 לא"י לבניין בית לספריה ולבית תרבות. חברת "כרמל" הקדישה 2,000 לא"י מהרווח שנותר לה וכי גלוסקין נידב 500 לא"י. בוועדה שהוקמה נבדקו חלופות והתלבטו בשאלה האם לבנות את כל הבניינים במגרש ציבורי אחר או להרחיב את בית העם, להוסיף לו במה להצגות תיאטרון ולהוסיף אולם קריאה לספרייה.
המועצה החליטה לקבל את הצעת ב"כ חברת כרמל, גלוסקין וגולדברג, להחכיר את המגרש יחד עם בית העם לתכלית בנין מוסדות תרבות ל- 99 שנים לחבר הנאמנים שמנדב את הכסף. אחרי שחבר הנאמנים שינה את שמו ל"אגודת בית העם רחובות" נתנה המועצה תוקף להחלטתה.
ואכן, ב- 1935 נבנו בצמוד לבית העם ההיסטורי האולם לקונצרטים, להצגות תיאטרון, לקולנוע ובניין לספרייה עם חדר קריאה.
צבי תדמור