הסרט העלילתי העברי הראשון בארץ ישראל
שלושה חברו יחד בשנת 1927 להפיק את הסרט העלילתי העברי הראשון בארץ ישראל. אלכסנדר פן שעלה לארץ ישראל מרוסיה ביוני 1927 בעיצומה של העלייה הרביעית, בתקופת משבר כלכלי קשה בארץ. לאחר שטייל בארץ לאורכה ולרוחבה, נסע למושבה רחובות והצטרף לקבוצת החלוצים "השחר" שעם אחדים מהם עלה ארצה.
נתן אקסלרוד שחלם על תעשיית סרטים בארץ ישראל הצטרף לקבוצת "השחר" בתור צלם ומצא באלכסנדר פן שותף נלהב לחלומותיו על הקמת ראינוע והפקת סרטים. אקסלרוד פנה לעזרה מקרוב משפחתו ירושלים סגל ויחד הקימו את אולפן ההסרטה הראשון בארץ ישראל הוא "הקינו סטודיו" (סטודיו לקולנוע) "מולדת". הם צרפו את פן שלדברי סגל אמר לו ש"היה במאי סרטים ברוסיה".
באלול תרפ"ז 1927 החל חלומם לובש עור וגידים. סגל היה ה"דירקטור" המנהל, פן היה ה"רז'יסטור" הבמאי ואקסלרוד היה הצלם.
פן גייס שחקנים מקרב חברי הקבוצה והם החלו בהכנות להפקת סרט עלילתי באורך מלא שנקרא "החלוץ". נוסף להיותו במאי פן שיחק בסרט וגם כתב את התסריט, לבדו או בשיתוף עם נתן אקסלרוד. התסריט נכתב ברוסית ושובצו בו מילים בודדות בעברית. על פי סגל התסריט עסק בחלוץ מחוסר עבודה שהסתובב רעב ברחובות תל אביב. כדי למצוא פרנסה עבר למושבה, ומצא עבודה אצל איכר. בתו החברמנית הייתה פרשית מצוינת והשניים התאהבו זה בזו. כך הגשים החלוץ את חלומו להיות עובד אדמתו בארץ ישראל.
לפי אקסלרוד התסריט היה שונה, ונתן ביטוי גם לספקות החמורים, שעלו בלב החלוץ הפטריוט לאפשרויות החיים בארץ. טיוטת תסריט שנמצאה בארכיונו של פן מספרת סיפור שונה. חלוץ מלא ספקות עמד לעזוב את הארץ כי חשב שמאמציו של העם היהודי לכבוש את הארץ לא יצליחו. בטיול אחרון לפני עזיבתו הוא פוגש חלוץ מלא אידיאלים שמוכיח אותו על חולשתו. החלוץ מתעשת, קורע את דרכונו ומחליט להישאר בארץ, פוגש צעירה חלוצה מלאת חיים שאינה נרתעת ממכשולים ויודעת להתגבר עליהם. לצדה מוצגת בת איכר, ילדת תפנוקים, אמיצה, אוהבת חיים טובים שאהבתה לחלוץ גורמת לה להתעניין בהווי הפועלים. חייו של החלוץ נראים בעיניה מלאי תוכן ורומנטיים לעומת חייה הריקניים, והיא מחליטה להצטרף לקבוצה. בסופו של דבר מתחתנת בת האיכר עם החלוץ.
באוקטובר 1927 החלו בצילומי הסרט בבית המלון של חרל"פ ששכן בדרך יפו, היום רחוב הרצל 180 ברחובות. פן התלהב מההסרטה משום שהיה עליו לנשק את הגיבורה הראשית, תמר חרל"פ, "יפהפייה אמיתית מרחובות", ששיחקה את התפקיד הראשי של בת האיכר, הספורטאית והשובבה ופן חזר ונישק אותה פעמים רבות, בלא קשר לתסריט…
גורלו של הסרט לא שפר עליו. יום אחד צילמו סצנה שתיארה כיצד מגיע החלוץ היחפן, חסר הפרוטה והרעב לקונדיטוריה ברחוב הרצל בתל אביב, שואף לקרבו את הריח הנהדר שנודף מכיכרות הלחם ומהעוגות ומתעלף. הסצנה הוצגה באופן כה משכנע עד כי תושבי תל אביב שהזדמנו למקום ביקשו לעזור לשחקן הנדהם. כשהתברר להם שמדובר בסרט כעסו מאוד על האופן שבו מוצג החלוץ הרעב, משום שלדעתם היה בכך הוצאתה של דיבת הארץ רעה.
ירושלים סגל הביא גרסה שונה על שארע בעת ההסרטה של הסצנה: האפקט היה מושלם. אבל כאן קרה אירוע מפתיע. סמל משטרה שהיה קרוב למקום ההתרחשות מיהר אל זירת הצילומים לברר על מה ולמה כל ההתקהלות. כשראה את החלוץ נופל מעולף רץ מיד לעזרתו. אקסלרוד תפס את הרגע הבלתי צפוי והמדהים הזה והמשיך לצלם, אולם השוטר הנבוך, שהבין שהתבזה לשמע צחוקם המתגלגל של המתקהלים סביבו, נפגע ודרש מהם רישיונות לצילום שכמובן לא היו להם. סוף המעשה, החבורה כולה הובלה אחר כבוד לתחנת המשטרה הקרובה בפינת שדרות רוטשילד ונחלת בנימין.
בעיתון דבר 28 באוקטובר 1927 נכתב:
"לפנה"צ נראה ברחוב הרצל צלם ראינוע שצילם את התנועה ברחוב ואח"כ מחזות ערוכים, וביניהם חלוץ, לבוש קרועים ומאופר לחוורון של גסיסה, כושל ונופל מת ברחוב באין עזרה. קהל העוברים והשבים חשד בפעולה זו, שהוא ניסיון להציג, עפ"י הזמנת המעוניינים בחו"ל, מחזות מצוקה מופרזים ביותר, ודרש מהצלם להפסיק את המעשה ולמסור את הסרט למשטרה. השוטרים אספו את הצלם ואת המזמין אל משרד המשטרה. המזמין את הצילומים, י. סגל מסר, שהוא מכין מחזה של שמונה מערכות מחיי א"י ובו גם הופעה של החלוץ גווע ברעב".
אלכסנדר פן השיב, במכתב למערכת בעיתון דבר ב- 8 בנובמבר 1927, לטענות שכביכול יש בסרט תעמולה אנטי ציונית כי לא נכון הדבר וכי הוא בתפקיד הבמאי וחברו דוד צ'רניאק (מרחובות) בתפקיד "החלוץ" וכל המשתתפים בסרט, כולם חלוצים וחברים במפלגות ציוניות בא"י והם פועלים מתוך רצון לפתח את עולם הראינוע בא"י. הוא ביקש את הפועלים ויתר תושבי תל אביב לגלות הבנה לסרט ולהושיט יד עוזרת, כי הצלחתם תוסיף כבוד ל"תוצרת העברית" בארץ ישראל.
הסערה התקשורתית שהתעוררה סביב האירוע השולי הזה ברחוב הרצל בתל אביב והפרסום השלילי לסרט גרמו לו נזק תדמיתי קשה והיו עלולים לפגוע בגיוס ההון הדרוש להמשך הפקתו. בסופו של דבר הפקת הסרט הופסקה לא רק מהחשש להעדר התקציב הדרוש אלא מההחלטה של ירושלים סגל להפסיק לחלוטין את הצילומים בגלל אי שביעות רצונו מאיכותם האמנותית ועבודתם הבלתי מקצועית והמזלזלת, של אקסלרוד ופן. סגל סיפר שנכח באתר הצילומים ברחובות כאשר תרגלו שם את בת האיכרים השובבה, הספורטאית הפרשית המעולה, כשהיא רוכבת בשדה על סוסה אצילה, חגורת אקדח, כראוי לבת איכרים באותה תקופה. אולם אוי ואבוי למה שעיניו ראו! במקום סוסה אצילה מגזע ערבי טהור, רכבה הגיבורה על סוסת עבודה שהייתה כחודש לפני המלטה והתנהלה בכבדות…
קטעי הסרט שצולמו ונשארו ברשות סגל נשרפו באסון הדליקה שפרצה במשרדו בשנת 1965 ולא נשאר מהם זכר. סוף עצוב לסרט העלילתי העברי הראשון. (מתוך "צבע החיים- חייו ויצירתו של אלכסנדר פן" פרופ' חגית הלפרין, ומתוך זיכרונותיו של נתן אקסלרוד/ הארץ/ משה מוסק)
צבי תדמור