הגנרל הנרי שובל נוטע עץ זית בחזית "בית העם" ברחובות
באוקטובר 1917 בימי מלחמת העולם הראשונה פיקד הגנרל הנרי ג'ורג' שובל על הפרשים האוסטרלים והניוזילנדים (אנז"ק) כאשר כבשו את באר שבע מידי הכוחות העות'מאניים. ב- 14.11.1917 הגיעו כוחות אנז"ק לרחובות ושובל התגורר עם המפקדה שלו כחצי שנה בביתו של המיליונר האוסטרלי אלעזר סלוצקין (לימים, הוסב לבניין המנהלה של ביה"ס התיכון ע"ש דה שליט).
בין שובל ולוחמיו, ובין תושבי רחובות, נוצרו יחסים טובים וחמים. שובל כתב לאשתו, על שהותו ברחובות, על בית סלוצקין המפואר, על תחרויות ספורט בין הבריטים וצעירי המושבה, ועל בית העם בו נערכו מסיבות ריקודים ושם חגג עם אנשי המפקדה את חג המולד וראש השנה האזרחי.
"בליל חמישה-עשר בשבט ערכו אנשי המושבה נשף חגיגי בבית-העם, והזמינו גם את אנשי הצבא לנשף. אולם בית-העם פונה מבעוד יום ממשרדי הצבא שהיו משוכנים שם. "כך, עמיהוד נחמני יליד רחובות, שהיה בן 19 בעת האירוע, פרסם את זיכרונותיו ב- 1961 בשבועון "הדואר" בניו יורק, בשם "עץ הזית והגנרל האוסטרלי".
נחמני תיאר את האווירה ששררה בנשף: "האולם היה מלא. הגיניראל שוול בא בראש בני לוויתו חברי מטהו, ועליהם נוספו מפקדים ואנשי צבא מכל הסוגים ומכל הצבעים – חיילי אנגליה ומושבותיה מירכתי ארץ, לבושים מדיהם הצבאיים המיוחדים להם, ובכללם הודים, סיכים בעלי הזקנים השחורים והמלאים ותסרוקת שער ראשם הארוך, גורקים, מצרים וגם בריטים, סקוטים, אוסטרלים וניו-זילאנדים. רובם היו מבושמים כלשהו והקימו רעש גם בשעת הצגות האמנים שהביא הצבא עמו וגם בשעה שניגנו זוג אמנים יהודים, הכנר הופנקו [משה דב] ורעייתו הפסנתרנית. לאחר הנגינה עלו נערים מהמושבה ומעדרים בידיהם, ושרו כשהם מניעים את מעדריהם בתנועת חופרים ונוטעים."
והוסיף: "בתום החלק האמנותי, עלה על הבמה אהרון אייזנברג, ממייסדי המושבה ומראשיה, ברך את הקהל ואמר: "מצווים היינו מפי הגבורה על כיבוש הארץ, ונסמכה למצוות הכיבוש מצוות הנטיעה: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם". ולפיכך, בליל זה של ראש השנה לאילנות, הננו מזמינים את הכובש הגיבור, הגיניראל שוול, לנטוע את העץ הראשון ביום זה. זוהי המתנה אשר אנחנו, הזורעים והנוטעים, האיכרים והיוגבים, נותנים לו. יקום נא ויצא עמנו החוצה לשעה קלה. הגיניראל קם כנסוך חלום. שלישו עטה עליו את מעילו. הוא וחבר מטהו יצאו החוצה אל הרחבה. ובחוץ חשרת עננים כבדים וגשם סוחף ניתך ארצה. הגומה לנטיעה כבר היתה מוכנה, ושתיל-זית צעיר על ידה. שוול נטל את השתיל, כפף קומתו, ושתל אותו, ובמעדר מילא את חלל הגומה סביב השתיל ברגבי עפר ספוגי גשם. הוא עשה כל זאת בכוונה וכבקי ורגיל. היה רטוב מגשם, נרעש ונרגש. כולנו עמדנו בדממה על-ידו. אך כילה את מעשהו, זקף את קומתו ופנה אלי ואמר: "אמור נא להם, מה רב הכבוד אשר נחלתי פה הלילה, הכבוד הגדול שבחיי".
"ואייזנברג הגנן הגדול אמר לי (כך לפי נחמני): "אמור לו: עץ הזית מכונה בפי אנשי המדע: עץ בן אלף שנים, יהי רצון שירבו שנותיו כזית. ושוול הוסיף: "זכות עליונה היא לי". הוא ביקש לומר דברי תודה נמלצים. ביקש מלים ולא מצא. לסוף אמר בלחש: "תודתי לכם!". מפני הגשם אצו הנאספים בחוץ וחזרו ונכנסו לאולם. אבל הגיניראל לא מיהר. הוא הסתכל בעץ, ובנחת נכנס גם הוא."
באפריל 1918 עזבו שובל וחייליו את רחובות ויצאו לקחת חלק בקרבות בארץ ישראל, בעבר הירדן, בדמשק וחאלב עד שהאימפריה העות'מנית נכנעה.
"עבר חורף עתה קיץ, ויום אחד בתקופת הקטיף והבציר, הופיע שוול פתאום ברחובות – ותיהום המושבה. כאחד מבני רחובות נחשב להם, לתושבי המקום, והתפארו בו, כמו שהתפארו בלאזאר מארגולין, איש רחובות, שהיה אחד ממפקדי הגדודים העברים…. ועתה בא המפקד הזקן ומבקש לראות את עצו. לא מלאם לבם של אנשי רחובות לספר לו את הנעשה. הן חביב היה עליו העץ אשר שתל במו ידיו, והוא בא ממרחקים לחזות בנטע שעשועיו. נמנו וגמרו: תספר ההיסטוריה מה שתספר, את לב הזקן אין להדאיב, ורמזו לנוער לעשות דבר להצילם מן המבוכה שיד הזמן ושן החיה היתה בעץ הזית והוא נעלם.. ואותו עצרו בסעודה חגיגית ובמנעמי דברים".
לא סיפרו לו, כי עץ הזית נרמס ע"י עגלה שעברה ברחוב יעקב בחזית בית העם ולא שרד. איש לא ראה אז צורך לטעת עץ זית אחר תחתיו. עתה, מיהרו ועקרו עץ זית בן שנה ושתלו אותו במקום שבו שתל הגנרל את עץ הזית.
בתום הסעודה יצא הגנרל שובל להשקיף על עץ הזית שנטע. הוא ציין בשמחה שהתפתחותו של עץ הזית מפתיעה באמת, ונראה שאדמת ארץ ישראל מחוללת נפלאות. הוא נהנה מתשומת הלב החמימה שהרעיפו עליו המארחים ולאחר מכן נסע לדרכו. תושבי רחובות נשמו לרווחה כשנסע הגנרל האוסטרלי לארצו הרחוקה, אולם אם חשבו שבכך הגיעה הפרשה לקיצה, גילו מאוחר יותר כי טעו.
נחמני סיים מאמרו וציין: "ידעתי כי אותו ליל חמישה-עשר בשבט נספג בהווייתו, ועתה בערוב היום, כאילו מבקש הוא לגמוע לתוך נשמתו את נשמת הסביבה ולצוררה בתוכו למאור לימים יבואו".
כעבור 25 שנים אחר כך, הגיע לרחובות כומר צבאי, שסיים לבקר את הלוחמים האוסטרלים בא"י. הוא סיפר שהוא חבר של הגנרל שובל, שעכשיו הוא גמלאי ומתעניין בשלומו של עץ הזית. חברי המועצה במושבה החליטו לספר לכומר את האמת וביקשו ממנו לא להעציב את הגנרל ולא לספר לו את האמת. קיבלו הבטחתו של הכומר שלא יספר לחברו הגנרל, ולקחו אותו לראות עץ זית אחר, כדי שיוכל לתארו בפני חברו הגנרל ונשמו לרווחה.
בשנת 2003 עיצבו מחדש את הרחבה של בית העם ושילבו בה שני עצי זית. בשנת 2007, נערכו חגיגות התשעים לניצחון על באר שבע. נכדתו של שובל, פט מק פרסון בת ה 70, באה להשתתף בשחזור הקרב על ב"ש. הזמינו אותה לרחובות, עשו לה סיור מורשת בבית סלוצקין ובבית העם, וסיפרו לה על עץ הזית המפורסם והיא נוטעת את זית שלישי, לכבוד אביה והמשפחה.
בשנת 2014 כאשר שימרו את בית העם ההיסטורי, חידשו את הרחבה, העבירו את עצי הזית למקום אחר, ונטעו בחזית בית העם עץ זית עתיק בן מאה שנה.
צבי תדמור