בית עובד ומיכל אייזנברג ברחוב יעקב 21, רחובות
עובד איזנברג נולד ברחובות, ב- 24 ביוני 1895 לאביו אהרן ממייסדי רחובות ולאימו בלהה. למד בבית-המדרש למורים בירושלים. בן 18 סיים את לימודיו וחזר לעסוק בחקלאות ברחובות ובפעילות ציבורית מקומית ואח"כ ארצית. במלחמת-העולם הראשונה, עובד ניהל את חוות סג'רה שבגליל התחתון.
עובד נישא למיכל ב-1917. מיכל נולדה ברחובות ב- 1894, בת יחידה להוריה (למורה יצחק כהן ואשתו מרים). לאחר שסיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר "תלמוד תורה" ברחובות (לימים בי"ס העממי) המשיכה את לימודיה בגימנסיה העברית הרצליה ביפו ב- 1908 והייתה תלמידת המחזור הראשון. ב- 1909 עברה הגימנסיה לבניינה החדש בתל אביב. מיכל כשאר בני משפחתה הצטיינה בפעילות ציבורית – שימשה כיו"ר עזרה סוציאלית ויו"ר מחלקת התרבות במועצה המקומית רחובות, כיושבת ראש ויצ"ו רחובות וסגנית יו"ר ארצית. מיכל נבחרה לציר באספת הנבחרים השלישית והרביעית ל"כנסת ישראל" (1945-1944).
פעילותו הציבוריות של עובד הייתה רבה: ממייסדי המכבי ברחובות, מ-1925 ואילך חבר הנהלת "פרדס" ואח"כ "פרדס סינדיקט", יו"ר סניף "פרדס" ברחובות, מ-1926 יו"ר הסתדרות החקלאים ברחובות, מ-1932 חבר הנהלת קופת מלווה וחסכון רחובות וממייסדיה, מ-1933 חבר המועצה המקומית רחובות ומ-1935 יו"ר ועד החינוך שלה, מאותה שנה חבר הנהלת התאחדות האיכרים ומ-1943 חבר נשיאותה, היה במשך 10 שנים חבר מועצת בנק קופת עם בת"א, ממייסדי בית-הספר התיכוני החקלאי של התאחדות האיכרים בפרדס חנה, חבר הועד המנהל שלו והאחראי למשקו החקלאי, חבר הועד המנהל של בית-הספר הריאלי בחיפה, חבר הנהלת אוצר האיכרים, חבר הנהלת בנק זרובבל, יו"ר חברת האספקה "עמיר" של התאחדות האיכרים וממייסדיה, חבר המועצה לשיווק פרי הדר, נשיא לשכת בני ברית "הרצל" ברחובות, חבר מנהלת אוצר מפעלי-ים ונמל תל-אביב, חבר מועצת "אורט" בתי-ספר מקצועיים בישראל.
עובד, השתתף כציר בקונגרס הציוני ה-21 בז'נבה. הקים מושב למשקי-עזר "רמת אהרן אייזנברג" על שם אביו, כיום שכונה ברחובות.
עובד, פרסם מאמרים ורשימות על תולדות הישוב החקלאי ב"בוסתנאי", "הארץ", "הבקר". הוציא את ה"ספר אהרן איזנברג" (בעריכתו של עבר הדני) המכיל את זיכרונותיו, כתביו ותגובותיו על מאורעות ומעשים בחיי הישוב. צאצאי עובד ומיכל הן שלוש בנות ובן: קציעה אשת מאיר נדר, אהודה אשת דב תמרי, בתיה אשת יהודה מרכס, וישי.
בכתבה בעיתון "הצבי" של אליעזר בן יהודה באותם ימים, נכתב: "היום (ט' תמוז) הוכנס לברית ילד הנולד לאחד מיושבי מושבתנו, האדון א' איזנברג, ויקראו שמו בישראל "עובד", לאמר: הימים ימי עובדים ועבודה, כי בשנה זו גם הנדיב וגם חובבי ציון הוציאו לפעל את רעיון עזרת העובדים… השמות החדשים הישנים האלה שיש בהם משום זכרון קדמוניותנו… השמות כאביגדור… אלישיב, יהוירים, רחביה (ברחבות), אמציה, עמנואל, עמרם, עמינדב, אסף, אהוד ועוד רבים, יזכירונו את עברנו הקדום, את העתים שקראו לילודים על שם מאורעות הילודים או מאורעות החברה… וידידנו זה, שעסקנו עתה בהכנסת בנו לבריתו של אאע"ה הוא מאותם מטובי בני עמנו הקוראים לבניהם ובנותיהם ע"ש המאורע של הכלל, ובניו: כרמי, ואמציה, הם לאותות זכרון ולסמני ציונים בדברי ימי הישוב החדש (ע"ב הצבי גיליון ט' לשנת אתתכ"ה) ועתה "עובד" נ"ב ע"ש מאורע ההוה. ונברכהו: עובד זה הקטן גדול יהיה ולאות ולמפות בישראל יהיה, וכעובד בן בעז, האכר גבור החיל מבית לחם יהודה העובד אדמת הזרע, העושה עם הקוצרים ביום ו"זרה את גרן השעורים הלילה" יהיה עובד בן אהרן."
אביב מרכס, נכדו של עובד סיפר כי הסבא רבא שלו אהרן איזנברג, עבד במשתלה בבוקרו של היום בו התבשר על הולדת בנו. הוא לקח שתיל של אקליפטוס ונטע אותו בחזית בית "ועד המושבה" למרגלות חלון החדר בו ילדה אשתו את בנם.
במאי 1948 מטוס מצרי הפציץ את בניין המועצה והוא נהרס. עץ האקליפטוס ספג את הרסיסים מהפצצה המצרית שהותירה צלקות על גזעו. כיום, העוברים ושבים ברחוב יעקב, ליד תחנת המוניות, מתרשמים מהעץ ששרד את מאורעות מלחמת העצמאות ויכולים לראות את מראהו זקוף הקומה המתיימר מעלה מעלה ואת הפגיעות שנותרו בגזעו.
עובד ומיכל בנו את ביתם ברחוב יעקב 21 ברחובות ב- 1922. הבית תוכנן על ידי: מיכל איזנברג ואינג'נר עמנואל טיינר. הבית זכה לכינוי "הבית האדום" כי דלתותיו וחלונותיו צבועים אדום. לא תמיד צבעם היה אדום. סיפר אביב מרכס נכדו של עובד כי בגיל 14 כאשר חבריו יצאו לטיול והוא נשאר בבית בשל פציעה, אביו ביקש ממנו לצבוע את התריסים בצבע אדום. כל יום אביו הוריד לו זוג תריסים לצביעה.
בית עובד ומיכל מרווח, בן קומה אחת עם מרתף. בבית היו ששה חדרים בתוכנית ריבועית, קירות אבן כורכר בעובי כ- 45 ס"מ. בחזית מוביל גרם מדרגות מרשים אל פורטיקו שנוצר על ידי ארבעה עמודים טרומיים מחורצים, בעלי כותרת יוניות מפושטות. העמודים ניצבים על בסיסים טרומיים אף הם ובין העמודים שבכות טרומיות מהסוג שייצר מפעל וילנר הטמפלרי ביפו (השבכות המקוריות הוחלפו בהעתק מודרני) בחזית אחרונית מרפסת מרווחת ממנה יורדות מדרגות אל הגן. בשתי חזיתות הצד יש מרפסות קטנות. מהמרפסת המערבית יורד גרם מדרגות. כל החלונות והדלתות מוצאים לפתחים המקושתים קלות (מתוך הספר "מאה בתים ברחובות" כתב ברוך רביד)
סיפרה כרמליה נכדתו של עובד, כי על חומת הכורכר מצידו האחד של הבית היו מעוגנות טבעות שנועדו לקשירת הסוסים והחמורים שחנו בחצר הבית. החצר בצורת ח'. בצידה האחד היו הפרות, מאחורי הרפת היו שלוש שקתות של הסוסים ושל הפרות, שהיו למעשה בריכות השחייה של ילדי המשפחה. בחצר היה גם לול של תרנגולות. הבית בנוי בצורה אקולוגית. מעל הדלת יש חלון שנפתח. ובבית יש ארבע דלתות כאלה כארבע כנפות השמים. כיום, גר בבית דור חמישי למשפחת איזנברג.
עיצוב הפנים של הבית מצטיין ביופיו, ריצוף אריחי בטון צבעוניים מעוטרים בפרחים ובצורות גיאומטריות, בחלונות ויטראז מרשימים יוזמת הנכדה כרמליה.
עובד אייזנברג נפטר בשנת 1956 ונקבר ברחובות. אשתו מיכל נפטרה ב- 1959 ונקברה לידו. ילדיהם של מיכל ועובד הנציחו את שם הוריהם בפקולטה לחקלאות ברחובות בבנין של המחלקה להגנת הצומח שהוקם לזכרם.
צבי תדמור