בית יהושע דונדיקוב
מידי בוקר בדרכי לבית הספר צעדתי במעלה רחוב יעקב וחלפתי על פני בית גדול ממדים שעמד בתוככי חצר ענקית. בחזיתו השתרע שדה רחב ידיים של חרציות, כלניות, סביונים, מקור החסידה ועוד. בלטו בחצר עצי אקליפטוס ענקיים ועץ דקל גבה צמרת. גדר כורכר גבוהה הקיפה חלקים מהחצר.
על פאת הרחוב עמד בית קטן בן חדר אחד אליו נהגנו לטפס ולעלות בשבע מדרגות כדי להגיע למרום הגבעה ולצפות ברחוב מערבה עד בואכה לרחוב הרצל. לפנים, היה זה "בית השומרים" ושנים קודם חנות האריגים של יהודה לייב מינקוב. באותן שנים לא ידעתי דבר על המקום אפוף המסתורין הזה ועל האנשים שגרו שם.
הבית בתוככי החצר נבנה על ידי יהושע דונדיקוב. הבית משמש כיום גלריה עירונית של רחובות. מה אנחנו יודעים על האיש שבנה את הבית, מתי נבנה, מי היו בני ביתו ומי חיו כאן במהלך מאה ושלושים שנה?.
אברהם יהושע דונדיקוב נולד ב- 1864 בקייב, אוקראינה. הוא התחנך על תורה וחסידות ולמד בכוחות עצמו לנגן בכינור. הוא נשא לאשה את גוסיה בת ר' יעקב דב קיפניס מז'יטומיר. פעם, בנסעו בלילה ברכבת פגש יהודי חסיד והפליג אתו בשיחה. היה זה אשר גינצבורג, שלימים נודע כסופר ומורה הדור בכינויו "אחד העם". מפיו שמע על חיים חדשים המתרקמים בארץ ישראל לחידוש חיי האומה. שיחתו עם "אחד העם" השפיעה עליו מאוד והוא החליט לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.
ב-1887 עלה לארץ ושכר לו דירה בשכונת עג'מי ביפו ואחרי חודש הביא אליו את אשתו ואת בתו אסתר בת השנה. באותה שנה נוסדה השכונה העברית הראשונה, נווה צדק, מחוץ ליפו, והוא קנה "מספר" ובהגרלה זכה להיות בין הבונים הראשונים ובנה בה את ביתו. דונדיקוב נמנה על קבוצת המייסדים של לשכת בני ברית "שער ציון" שהתכנסו בביתו של יעקב הרצנשטיין, בשכונת נווה צדק, ב-1890.
כאשר דונדיקוב שמע, כי קניית אדמת דוראן עומדת להתבטל, קנה מיהושע חנקין אלף דונם מאדמת דוראן ונתן בידיו עשרת אלפים פרנק כדי ל "הציל" את העסקה. בעקבותיו אנשים נוספים ביפו החליטו לקנות חלקות אדמה מידי חנקין. ב־ז' באדר תר"ן 1890 נחתם החוזה הרשמי בין חנקין ובין הערבי אנטון רוק שנתן רשות להיאחז באדמה.
בעת שדונדיקוב נתן את הכסף בידיו של חנקין העמיד לו תנאי שאת חלקות אדמתו יוכל לבחור כטוב בעיניו, ואכן בקשתו נתמלאה. חלק גדול מהאדמות שרכש השתרעו מערבית לדרך יפו (רחוב הרצל) ועד לרחוב רוזנסקי (כיום). מרחוב ביל"ו בדרום ועד לדרך הים (דרך יבנה) בצפון. באדמתו בלטה בגובהה "גבעת דונדיקוב" בה חצבו את אבני הכורכר לבניית בתי המושבה, שנודעה בשמה "גבעת האהבה". בנוסף, על פי הסכם ב"אלה דברי הברית" שנחתם בין היחידים לבין אגודת מנוחה ונחלה הובטחו זכויותיו של דונדיקוב לשלושה מגרשים לבנייה בשטח של 40 דונם ששילם בתמורתם. מגרש אחד של עשרים דונם על הגבעה ברחוב יעקב הידועה בשמה "גבעת הפעמון" ושני מגרשים של עשרה דונם ברחוב בנימין. מאוחר יותר, לבקשת ועד המושבה ויתר דונדיקוב על שני מגרשיו ברחוב בנימין לטובת וועד המושבה.
דונדיקוב בנה ב- 1891 את ביתו על הגבעה ברחוב יעקב, שהיה הבית השלישי במושבה. ליד הבית בנה אורווה ובעלייתה הכין מקום לתבן וקש, לפי הדוגמה שראה במשקי בעלי אחוזות בשדמות אוקראינה. אל הבית הביא את משפחתו מיפו. בעליית האורווה, שהייתה לעת עתה ריקה מתבן, השתכנו ראשוני הפועלים שעבדו ברחובות.
דונדיקוב, ניגש מייד לפתח את משקו. הוא העסיק בו אך ורק עובדים יהודים, הביא זוג סוסים אבירים ושכר להם עגלון יהודי, הראשון ברחובות, את החריש העמוק ("בחר") הראשון באדמת רחובות בצעו עובדיו כולם יהודים. הוא התכונן לנטוע כרם באדמתו, בעבודה עברית טהורה. בערבים היה דונדיקוב משמח את נפשו ונפש שכניו-פועליו בנגינת כינורו. הוא לא הספיק לנטוע על הגבעה יותר מאשר את שדרת האקליפטוסים הראשונה, כי חלה בשחפת ותוך זמן קצר הלך לעולמו ב- 1892 והוא בן 28 בלבד. אלמנתו גוסיה ושתי בנותיו אסתר ונחמה, עם אביה יעקב דב קיפניס ואימא, אחיה ובני משפחתה, המשיכו להתגורר בבית שבנה.
יעקב דב קיפניס נולד בפלך ווהלין, רוסיה ב- 1832 קיבל חינוך תורני חסידי. עסק במסחר והיה חסידו של אדמו"ר מהורוסטופול. במרכז תקוותיו עמדה הגאולה השלמה בביאת המשיח. התעמק בספרי קבלה, וביחוד בספר הזוהר, וערך חישובים וחקירות בהם בדבר הזמן והאותות של קץ הגאולה והעלה אותם על הכתב. בהיותו למעלה מחמישים הכריז בחוגי החסידים, שהבילויים צדקו, כי זוהי הדרך היחידה להצלת העם ולהתחלת הגאולה האמיתית. מרד ברבו וספג מכות מידי החסידים שבעירו אך על דעתו לא ויתר. ב- 1897 חיסל את רכושו בחצי חנם ועלה ארצה עם אשתו ושני בניו.
ברחובות המשיך באורח-חיים חסידי ובהתעמקות בלימוד תורה וקבלה ואף ניסה להשפיע ברוח הדת על הדור הצעיר, אך לא בקנאות. היה אומר לצעירים החיים שלא לפי התורה, שלשווא הם מתאמצים להפסיד את חלקם בעולם הבא, כי במעשיהם בבנין הארץ הם קונים את חלקם מחדש, ובכל בית שבונים ובכל אילן שנוטעים הם מקרבים את הגאולה. המשיך בחקירותיו בספרי הקבלה בדבר ה"קץ", כשבא הרצל לבקר ברחובות ב- 1898 לבש יעקב בגדי שבת ובקבלת הפנים להרצל ברחוב יעקב המושבה פרץ לו דרך בתוך ההמון, נגש אל הרצל וברך "שהחיינו". יעקב נפטר ברחובות, ב- 1909.
הבת אסתר גדלה ברחובות. ב- 1912, עם אחותה הצעירה נחמה נסעו לברלין, שם אסתר רצתה ללמוד חינוך ופסיכולוגיה. לפרנסתה אסתר לימדה עברית וטיפלה בילדים. נחמה שניחנה בשמיעה אבסולוטית למדה בצעירותה נגינה על פסנתר והמשיכה ללמוד מוסיקה בברלין ולקיומה נתנה שם שיעורים בפסנתר. האחיות נשארו בגרמניה במשך כל תקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, עד 1920. נחמה נישאה לג'וליוס ג'ייקובס שהיה הפקיד היהודי הבכיר בממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, שכיהן גם כסגן מזכיר הממשלה וסגן מושל ירושלים. היה בין מפקדי הגדודים העבריים, ממייסדי התזמורת הפילהרמונית בארץ ישראל ונהרג בפיצוץ מלון המלך דוד בירושלים בשנת 1946.
נחמה שכלה את בנם אלכסנדר שהיה טייס קרב ונהרג בתאונה ברמת דוד ב- 1956.
ברחובות ניהלה אסתר גן ילדים, שהיה ידוע בחגיגות היפות ויוצאות הדופן שהתקיימו בו. היא נישאה למשה סמילנסקי לאחר מות צילה אשתו, ב- 1933. משה עבר והתגורר עימה בבית דונדיקוב עד פטירתו ב- 1953.
צבי תדמור