יוסף אפל, גנן המושבה רחובות
חיים אפל, הבן של צבי (אחיה של בתיה מקוב) הגיע לרחובות ב- 1905 קנה מבן דודו מרדכי מקוב את המגרש ברחוב יעקב מס' 7 ב-1912, ובנה עליו את ביתו (בפינת רחוב אחד העם). חיים נישא לנחמה לבית גולדמן מירושלים ב- 1907.
ב- 1917 בתקופת השלטון העות'מאני, בימי מלחמת העולם הראשונה, חיים הוגלה מהארץ על ידי התורכים ולא נודע מה עלה בגורלו. אשתו נשארה לבדה עם ארבעת ילדיהם (אסתר 1908, יוסף 1910, בתיה 1912, צבי 1914).
יוסף אפל שהחל ללמוד בביה"ס "תלמוד תורה" ברחובות נשלח לבית היתומים "ציון" בירושלים והוא בן שבע שנים. בגיל 15 חזר לבית אימו ברחובות. עדות לשהייתו בבית היתומים הן תעודות על הצטיינות בלימודים וטלית בשקית בד הנושאת את שמו. האם התחתנה בשנית, ועזבה את רחובות, ילדיה שבגרו נשארו במושבה.
יוסף הצטרף לארגון "ההגנה" וכעבור זמן לא רב עזב והצטרף לארגון "האצ"ל" ולתנועת בית"ר ויותר מאוחר לארגון הלח"י.
בספטמבר 1935 יוסף התחתן עם מנוחה לבית כהן. מודעה בעיתון "הירדן" מבשרת על ה"נשואים". עיתון הירדן יצא לאור כשופר של התנועה הרוויזיוניסטית ובתגובה למעצרם והעמדתם לדין של חברי ברית הבריונים, בהם אב"א אחימאיר ואברהם סטבסקי, שהואשמו ברצח ארלוזורוב.
בית משפחת אפל, בן ארבעה חדרים, בנוי אבן כורכר עם גג רעפי מרסיי ועם מרתף גדול נבנה על מגרש של 1.6 דונם. בחצר הבית עמד צריף מעץ עם גג של רעפים בן חדר אחד של 25 מ"ר, מחסן רעוע מאבן כורכר בשטח של 60 מ"ר גם הוא עם גג רעפים. יוסף, מנוחה וילדיהם (נילי 1937 ואברהם 1945) גרו בבית המשפחה יחד עם אחיותיו של יוסף, בתיה, אסתר ובעליהם.
חוויות לא מעטות עברו על יוסף אפל הרוויזיוניסט בביתם המלא מסתורין, בין השנים 1925 לבין 1945. חבריו בלח"י היו בני בית ומצאו בו מקום לינה. חלקם הוסתרו בהיותם חברים במחתרת לח"י. בחצר הבית בתוך כדי חלב הוסתרו נשק ומסמכים של ארגון המחתרת לח"י.
באוקטובר 1931 נאסר יוסף. בעיתונות היומית כתבו, כי בגלל שהתנגד להיפקד במפקד המנדט הבריטי. למחרת, נאסר גם אחיו צבי. הם הובלו לכלא ברמלה והמשטרה סירבה לשחררם בערבות. רק אחרי השתדלות של עו"ד הסכימו לשחררם.
ב- 1934 יוסף היה מנהיגם הבלתי מוכתר של פועלי בית"ר שבאו לעבוד בבניית ביתו של מקס הורקין ברחובות ולשבור שביתה. היו אלה ימים סוערים של סכסוך מתוקשר שנמשך מספר חודשים. המאבק על העבודה המאורגנת פרץ במספר מושבות בארץ. יוסף ייצג את תנועת הצה"ר ובית"ר במשא ומתן שהתנהל בין נציגי הוועד הלאומי (ביניהם מי שלימים היה נשיא המדינה יצחק בן צבי) לבין מועצת הפועלים והמועצה המקומית ברחובות. על פרשת מקס הורקין קראו בהרחבה בהמשך.
יוסף נסע מספר פעמים לסוריה ועסק בהברחת נשק לארגון. ב- 1939 נעצר ונכלא שוב על ידי הבריטים וכך גם בשנת 1940 שהה במחנה המעצר מזרעה ליד עכו, משם ב- 1942 הועבר למחנה לטרון והיה מועמד להגליה לאריתריאה. בזכות הרב פישמן שהתערב, והצליח לשכנע את הבריטים, יוסף שוחרר. חבריו ממחנה המעצר בלטרון ניסו לברוח אחרי שחפרו מנהרה. אחד מהבורחים הגיע לביתו של יוסף ברחוב יעקב הסתתר ולא נתפס.
בשנת 1945 התמנה יוסף לגנן במועצה המקומית רחובות. נילי הבת סיפרה, כי אביה הקים משתלה פרטית שטיפח ברחוב אחד העם ולימים נודע, כי המשתלה פעלה ככיסוי למקום בו הוסתר נשק בבור שחפרו באדמה בתקופת המנדט. שתילים רבים של עצי פרי הדר ועצי נוי גדלו שם.
ב- 1948 יוסף התנדב לצבא ושרת בגדוד 55 של חטיבת גבעתי ונלחם בחזית הדרום. מילא תפקיד של חבלן וטיפל בפירוק מוקשים שהטמינו המצרים. התנדב והשתתף גם במלחמת סיני ב- 1956. יוסף השתלם בענף הגננות ולאחר הקמת המדינה התמנה לגנן הראשי של העירייה ועבד בהדרכת אדריכל הגנים הסופר ע. הילל. יוסף, זכה לאותות הוקרה על עבודתו, תקופה בה עוצבו גנים חדשים והתרחב נופה הירוק של העיר רחובות. לאחר פרישתו לגמלאות התנדב לארגון על"ה, ניהל קופת גמילות חסדים, עזר בקליטת עלייה והיה ידוע כאדם חביב ומקובל על הציבור.
צבי תדמור