שעוני חוצות בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה

כיצד השפיע השעון על חיינו?

במשך רוב שנות ההיסטוריה האנושית, אנשים לא מדדו זמן בצורה מדויקת. החיים התנהלו על פי קצב מופעי הטבע: יום ולילה, זריחת ושקיעת השמש, עונות השנה, מחזורי ירח וחקלאות, תנועת הכוכבים ומזג האוויר. לא היה צורך ב"שעה מדויקת" הזמן היה גמיש, חלק מהקצב הטבעי של החיים. ואכן, השעה לא נמדדה באורך שווה. בקיץ "שעת יום" הייתה ארוכה ו"שעת לילה" קצרה, ולהיפך בחורף.

במאה ה- 14 הופיעו השעונים המכניים הראשונים בערים באירופה. הם הוצבו בראשי מגדלי כנסיות והפעמון צלצל בכל שעה עגולה. השינוי היה עצום: פתאום ניתן היה לחלק את היום ליחידות שוות ומדודות, לשעות, דקות, ואף שניות. כך נולדה תפיסה חדשה: הזמן כמשהו מדעי, אובייקטיבי ואוניברסלי. במאה ה-18 וה-19, עם המהפכה התעשייתית, מפעלים פעלו במשמרות קבועות, עובדים נדרשו להגיע ולהתייצב בשעה מדויקת והוכנסו שעוני נוכחות במפעלים. העובד נמדד לפי תפוקתו.

הזמן חדל להיות טבעי והפך להיות נמדד ומנוהל מונח חדש נכנס לשפה: "ניהול זמן". במאה ה-19, עם התפתחות הרכבות והטלגרף, התגלה קושי חדש: כל עיר השתמשה ב"זמן מקומי" משלה, ולכן לוחות הזמנים של הרכבות לא תאמו בין אזורים שונים. כדי לפתור זאת, קבעה בריטניה לראשונה "זמן אחיד", את "זמן גריניץ'", ובהמשך אומצו אזורי זמן בכל העולם. נולד היסוד לתיאום עולמי – לא רק של תחבורה, אלא גם של תקשורת ומסחר בינלאומי. עם התפתחות הערים במאה ה- 20 , נעשה השעון חלק בלתי נפרד מהחיים: תחילת יום עבודה קבועה, שעות פתיחה של חנויות, משרדים ובתי ספר, לו"ז של תחבורה ציבורית, שידורי רדיו וטלוויזיה לפי שעה מדויקת. החיים הפכו מתוזמנים ומתואמים. המצאת השעון האישי, שעון כיס, ולאחר מכן שעון יד, הפכה את השליטה בזמן לנחלת הפרט. במאה ה-21, הפך השעון "צמוד גוף" – דרך הטלפון הנייד או השעון החכם. נוצר לחץ מתמיד "להספיק הכול בזמן".